מ.ה. – באזכרה לעשרים שנה
שלום שמי מ.ה. נשוי לב. ואבא לילד שובב עם עוד בן בדרך מזה 15 שנה משרת במערכת הביטחון 9 מתוכם כלוחם ופרמדיק בימ"מ
לפני מספר שבועות פנה אליי אבי אלטון אביו של דרור אלטון לדבר על הקרב בצומת שער הנגב בשבעה באוקטובר באזכרה של קצין השייטת מורן ורדי.
בשביעי לאוקטובר מוקדם בבוקר באזור העיר שדרות וצומת שער הנגב כוח של 4 לוחמים ומפקדים של היחידה בהם דרור אלטון מושאל שלמה בר סיוון ואני במהלך נסיון חילוץ של לוחם פצוע מכוח אחר של היחידה מוצאים את עצמנו נלחמים בנחיתות מספרית… למעשה עד המוות מול כוח מחבלים מאוד גדול שכיתר את הכוח שלנו מ3 כיוונים שונים דרור לפני שנהרג מנטרל בידיים תחת אש כבדה גם מטען רב עוצמה שהונח בציר תנועה של הכוח וכוח של סיירת מטכל ומאפשר מעבר בטוח של הכוחות ולמעשה מציל את חייהם של לוחמים משתי היחידות זה אחד מסיפורי הקרב של דרור מתוך מספר גדול של קרבות בהם נלחם בשנים בהם שירת בימ"מ ועליהם עוד יסופרו .
לא אכנס לפירוט לא כי אני לא רוצה
ולא כי הסיפור של הקרב הוא לא חשוב פשוט בהתחלה שהתבקשתי על ידי אבי לדבר בטקס קצת חששתי כי לא רציתי שסיפורו של אחד יבוא על חשבון האחר אבל בכל זאת התחלתי לחקור ולעיין בסיפורו של מורן .
הכרתי באופן כללי את הסיפור ושמעתי גם מור"ק של חברו עופר שהגיע לימ"מ לפני מספר שנים לספר לנו על הקרב.
חיפשתי סרטונים באינטרנט אולי למצוא קצת השראה..בחיפושים שלי מצאתי סרטון בו מורן מדבר על ניר קריצמן ז"ל
אז צריך להגיד …יש קונסנזוס לא רשמי בקרב לוחמי הימ"מ שלוחמי השייטת ולוחמי הימ"מ שותפים לאותה די אן איי …חוץ מהמים כמובן
אז שצפיתי בסרטון של מורן מיד ראיתי קו ישיר בין גיבורי השייטת ניר קריצמן מורן ורדי לבין דרור אלטון מושאל שלמה ובר סיוון
זה היה קו כל כך ברור בין הלוחמים שחיו חיים משמעותיים שלא הסתפקו בדיבורים אלה במעשים אנשי אחריות ומצפון.
באווירה הנוכחית במדינת ישראל קל נורא ליפול לציניות ולהרגיש בתהום עמוק שממשיך להתדרדר
מושגים כמו חטופים,פוליטיקה,שמאל,ימין,ישובי העוטף,מפוני הצפון מושגים שכואבים ללבו של כל אזרח בישראל
אבל אחרי שחיברתי את הקו הזה מיד הבנתי שאנשים כמו מורן ודרור הם עמוד האש לפני המחנה
מובילים אותנו כאומה.נותנים לנו קריאת כיוון שאנחנו נאבדים ומראים שיש אנשי אור שלוקחים אחריות .
בחייהם מגנים בגופם ובמותם מראים לנו מהי הקרבה,גבורה ואומץ לב למען האחר ומראים שמספר קטן של אנשים מיוחדים יכולים לעשות הבדל וזה למה אני מלא תקווה
כי יש כאלה בדור העתיד שיגדלו על הסיפור של מורן ודרור ובדור הנוכחי יש עדיין את אחיהם לקרב שנותרו שממשיכים בדרכם .
משפחת אלטון וורדי היקרים חשוב שתדעו שיש דור שיגדלו על סיפורי הקרב וסיפור חייהם של בנכם בתקווה שבדצמבר אשתי תלד ויהיו לי 2 בנים ..לשתיהם אספר מי היו דרור ומורן ..
תודה רבה
טל – חבר של מורן באזכרה – 20 שנה
איך מתחילים לכתוב זכרונות על אירועים מלפני 20 שנה ולהאמין שבאמת עברו 20 שנה.
כל זאת בזמן שהמציאות היומיומית שלנו היא מציאות על סטרואידים, שכל יום לא דומה לזה שלפניו ובטח לא ליום שלאחריו.
אנחנו נמצאים בזמנים מטורפים, מנסים לזכור את העבר, שורדים את ההווה וחוששים לעתיד.
איך מתארים 20 שנה, בכמה דק', איך אפשר לזכור אדם אחרי 20 שנה, שהמוח מתמלא בכל כך הרבה אירועים וזיכרונות והכל מתערבל למעיין מציאות זיכרון הזויה כזו.
מורן נתן את חייו לפני 20 שנה עבור כולנו, ועל כן אנחנו מחויבים לעמוד כאן ולהנציח אותו.
כמוהו עוד רבים וטובים במשך השנים ועדיין למרות כל ההקרבה הזו, העמידה שלנו כאן היום, אינה עובדה מוגמרת.
איך מדברים עליך מורן כזיכרון ישן וכסמל כמודל לרוח לחימה, הקרבה ודוגמא אישית, כאשר חיילנו, נלחמים כעת בחזיתות ויש כל כך הרבה ממך.
איך מתארים אדם, חבר שנפל בקרב, כאשר 120 מאחינו ואחיותנו נמצאים שבויים במנהרות ועדיין אין משהו להיאחז בו באופק.
מורן אני רוצה לדבר איתך, לזכור אותך, על מי שאתה, על מי שהיית עבורי ועבור כולם. על החבר שהיית, על רגעי הצחוק שלנו ביחד, על הטיול המשותף בחו"ל, על השנים ביחד באותו החדר ביחידה, על השמפו שהיית נוהג לקחת לי ועל איך לא הפסקת לצחוק באותו לילה בזבבדה. אך הדמעות יבשות והזכרון מעורפל.
אז אחרי לא מעט לבטים החלטתי לכתוב לך מעין שיר, בלדה, אולי אפילו קינה. משהו שישקף קצת את מערבולת התחושות והזכרונות של אז והיום.
החלטתי לקרא לזה….
"אמא אדמה ובן אדם…."
18 שניות
כשאנשים שואלים אותי מי הוא ואיך הוא היה? אני רוצה לספר להם סיפור או אולי אגדה.
על ילד נער גבר מושלם שאהב את החיים ורצה לטרוף את העולם
הוא היה כמו בסיפורים על אותם יפי הבלורית והתואר
נער חסון עם עיניים חודרות שאהב לבלות ואפילו קצת לשתות
שעמד זקוף מול כל אתגר ולא חשש מכלום ושום דבר.
שהלך לצבא ליחידה הכי טובה, לתת מעצמו,
עבור המדינה.
זו לא הייתה עוד משימה, הגבר הפך ללוחם, ממש מכונת מלחמה.
אבל גם הוא החזק ואיתן, רצה את מה שרוצים כולם.
רצה לטייל, לכבוש את העולם, לאהוב לגדול, ללמוד ולטעום מהכל.
חשב על משפחה וילדים, זמן עם ההורים, חוויות חדשות עם החברים.
רצה לרכב בשבילים, לרוץ בהרים, לגלוש על הגלים. ראה עתיד, חיבק את ההווה, העבר בשבילו היה החלק הכי יפה.
אותו אדם, אהב את הארץ, חיבק את העם, האמין ביופי של הים, בריח האדמה, בציוץ הציפורים, את הכל הוא אהב באָרץ הדבש והחלב.
אך האָרץ כמו כפוית טובה כרתה ברית עם האל שאת הטובים ביותר היא רוצה
ואותה אמא אדמה רצתה אותו לחיקה, את בן האדם הבן שלה. והחיבוק חזק ומושך למטה, אל תהום השאול בו העם רב בין ימין ושמאל
מקום בו המנהיגים לא רואים בני אדם כמותו. מקום בו האהבה, ההוגנות והמסירות הם שם גנאי, מקום בו לא לוקחים אחריות בשום תנאי.
ובן אדם שאל את עצמו, האם הגעתי למקום המובטח, האם חשובים החיים או איפה שאברהם הלך?
האם נגמרו הערכים ולמה ואיך יש כאן כל כך הרבה אחים?
והתשובה כמו נאחזה בקרנות המזבח, יש אור אחרי החשיכה ועל אף השנים ולמרות התקופה, אנחנו מוכנים לשלם לך את היקר מכל, לך אמא
אדמה.
כך אז וגם היום, עלינו להמשיך להיאחז בחלום. להנציח, לזכור ולהעביר את המקל מדור לדור.
בתקווה שאמא אדמה תרווה את צמאונה והטובים ישארו כאן על פני האדמה.
עכשיו שיבשה הדמעה, נגיד לּך רק תודה על מי שהיית ומי שאתה, בן אדם שהלך כאן בצחוק ושמחה, פעם לפני 20 שנה.
אמא אדמה ובן האדם
לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע.
אוהב וזוכר
סרטון על מורן מתוך טקס "שירים בכיכר"
מיקי שטיינר (בימאי הסרטון): "לפני יותר מעשור כשעברנו לגור בבנימינה והגעתי לראשונה לאכול פיצה ב"מפגש מורן", לא הבנתי למה נותנים למקום אחד 2 שמות. גם "מפגש מורן" וגם "פרימה". ואז כשנכנסתי פנימה ראיתי על הקיר תמונה גדולה של איש צעיר ויפה תואר ואז הבנתי… כשהתחלתי להתעניין במושבה גיליתי שמורן ז"ל היה אישיות חד פעמית מיוחדת ומעוררת השראה.
מספר שנים מועט לאחר מכן התחלתי לביים ולערוך את סרטוני הנופלים לטקסי "שירים בכיכר", אירוע יום הזכרון המרכזי בכיכר רבין שמשודר גם בטלוויזיה.
היה בי צורך פנימי כזה לספר את הסיפור של מורן ורדי ז"ל. במשך כמה שנים זה לא הסתייע והשנה התרגשתי לגלות שבקשתי נענתה. לפני כחודש מצאתי את עצמי פוגש לראשונה פנים מול פנים את משפחת ורדי המדהימה ויחד יצרנו סרטון קצר על מי ומה שהיה מורן ורדי ז"ל.
הסרטון הוקרן בכיכר רבין מול מעל מאה אלף איש וכמות גדולה יותר ראתה אותו בערוץ השני בטלוויזיה. עכשיו יותר אנשים מכירים את המורשת של מורן ז"ל.
תודה גדולה למשפחת ורדי על שפתחו את ביתם ואת ליבם לצוות הצילום ולי, אלו היו רגעים שלא אשכח."