משפחת ורדי
דובי, ליאורה, רועי ותום היקרים
אני מתעורר בבוקר ליום אביב שהיה אמור להיות מקסים והנה באה הבשורה שהופכת יום זה לשחור משחור.
מרגע שקיבלתי את אותה בשורה מרה שהפילה אותי לאותו חלל ריק וזהו שוב אינו אותו עולם, עולם בלי מורן.
אותו חור שחור שנפער שאין איש שיוכל לעמוד את עוצמת הכאב או את החור שנפער בי היום.
אותה בשורה שאין עוד מורן אין את אותו חיוך של מלאך שתמיד שמח לראות אותך .
אותו חבר שתמיד קיים שאתה צריך עזרה כמו מלאך ששומר תמיד עליך.
בקרבות שהיו לי עם מורן יצאתי בשן ועין וקשה לי מאוד להשתמש במושג היה ולדבר בלשון עבר על מורן. מורן לחם כמו אריה וליבו היה גדול כל כך שאין אדם או יצור בעולם שמסוגל לתאר או להרגיש את גודלו ואת אהבתו ,ואת רוחב ליבו.
מורן באחד מההספדים על ניר אמר והבטיח למשפחה ולחברים שהוא לא ניר אבל הוא יעשה ככל שביכולתו למלא את החלל החסר בתור בן אח או חבר, ועכשיו שהחור רק יותר גדול ויותר כואב ואין מי שימלא את החסר, והכאב רק הולך ומתעצם. והאבדה קשה מנשוא.
והנה אני פה היום צועד איתך בדרכך האחרונה ואני אינני מסוגל לראות אותך כך מתחת לאדמה ורק המחשבה איננה אמיתית. והנה אנחנו שנתיים אחרי ניר מאבדים גם אותך מורן,אותם מדים לבנים אותם פנים של גברים חסונים שבוכים מכאב , כאב מר וצורב כאב שאין לא תרופה, שגם הזמן לא יצליח למלא את החור שנפער.
כמו שתמיד מצאת זמן לחשוב על כולם ועכשיו פעם נוספת אתה כאן דואג לכך שנבוא לבקר אותך שיהיה לנו צל בין העצים וחומת מגן שתגן עלינו, אבל היא לא הייתה שם להגן עליך.
אתה שסחבת את ניר בדרכו האחרונה והנה אתה עכשיו בדרכך האחרונה.
משפחת ורדי מבקש אני בכל אשר אוכל לעזור ולנסות להקל את כאבכם ואת החור שנפער שאין לא מידות. על אותו אריה שנפל בקרב שאליו יצא וממנו לא שב.
והינה אני היום אחרי שמורן נדר את אותו הנדר אני כאן בשבילכם מחזק ומחבק אתכם בכל האהבה שבעולם בכל מחילה ובקשה לרחמים היו חזקים ושלא תדעו עוד צער וכאב.
יריב בק (חזקי)